[סיפור] קאיה

"לכל אחד יש סוד, אבל לא כל אחד יודע מה לעשות איתו."

פרטי הדמות

קאיה אלבריך הוא בן מאומץ למשפחת ראגנווינדר, הידועים כאילי היין.

חלף זמן רב מאז הוא קרא לדילוק ראגנווינדר "אחיו".
קאיה משרת כיום כמפקד הפרשים של אבירי פאבוניוס, ונושא את אמונה של ג'ין. לרוב קאיה הוא זה שמטפל בדברים הקשורים לאירועים שמתרחשים באזור מונדסטאדט.

סיפור 1

זו עובדה מעניינת שהסיכוי הטוב ביותר שלך למצוא את קאיה הוא לא בביקור במטה האבירים, אלא במסבאה בלילה.
קאיה נמצא לעתים תכופות בבר, מרכל עם תושבי העיר ולוגם ממשקה מונדסטאדט המפורסם, "מוות אחר הצהריים".
הוא מאוד פופולארי בקרב זקני מונדסטאדט, ואף רכש לעצמו את התואר "המועמד הראשי לשאת את נכדתך". קשה לדמיין שמישהו כה שובב, נעים וחובב יין כמו קאיה הוא בעצם מפקד הפרשים של אבירי פאבוניוס.
ציידים ושודדים כאחד נמנים על חברי השתייה של קאיה. לא משנה כמה הם חוששים ממנו בהתחלה, כולם בסוף נופלים בפני הדיבור החלקלק שלו, מגלים לו כל מה שהוא רוצה לדעת.
לפי מה שהם יסתירו מקאיה, הלילה שלהם עלול להפוך לסיוט בלתי נשלט, או להישאר מאלה שמסתכמים בשיח תמים.
"לכל אחד יש סוד, אבל לא כל אחד יודע מה לעשות איתו."
אומר קאיה, עם החיוך המתנשא הקבוע שלו.

סיפור 2

"צדק הוא לא עיקרון מוחלט, אלא תוצאה של איזון עדין בין כוח לאסטרטגיה. באשר לאיך זה בדיוק קורה… אל תדאג יותר מדי בנוגע לזה."
קאיה אמר את המילים הללו בפני המפקד הגדול וורקה. כל עוד התוצאה הרצויה מתקבלת בסוף, לקאיה לא אכפת כלל מהדרך.
גישת הפרשים הזו היא מה שמאפיין את הדמות שלו. לא שונה בהרבה מהטעם המפוצץ והפרוע של "מוות אחר הצהריים", אם יורשה לציין.
עם זאת, הגישה הפזיזה שלו לדברים לעתים שנויה במחלוקת. פעם, במטרה להכריח מנהיג שודדים להתייצב מולו ישירות, קאיה הפעיל את שומר החורבות מחורבות עתיקות כדי לחסום את יריבו, ובכך העמיד אף האנשים שלו בסיכון.
על מקרים כאלה ג'ין, עם כל האמון הרב בקאיה, מוצאת את עצמה מנידה בראשה בחוסר הסכמה.
לא שזה מטריד את קאיה, כמובן. להפך, הוא למעשה נהנה לשים אנשים בעמדה הקשה של קבלת החלטות לא פשוטות.
הוא נהנה לראות את ההיסוס שבעיני עמיתיו רגע לפני שהם צועדים איתו לקרב, בדיוק כפי שהוא נהנה ממראה הפחד שבעיני אויביו כאשר הם מתייצבים נגדו.

סיפור 3

עסק היין המשגשג במונדסטאדט היה מקור שפע גדול למחוז במהלך השנים. השפע הזה לעתים משך שודדים חמדנים ומפלצות לאזור.
ישנה קבוצה משונה שמתחבאת בצללים, והרקע, המניעים והנאמנויות שלה הם שונים ומורכבים.
קאיה נלחם כנגד האיום הזה למונדסטאדט לא רק באמצעות חרבו, אלא גם בחוכמתו ותושיתו.
אביר צעיר הקדיש פעם שנים מחייו בלימודי האיומים שבתוך ומסביב למונדסטאדט, והגיע למסקנה מעוררת פליאה:
כאשר זו לא העונה שבה "מוות אחר הצהריים" נמצא במלאי, כמות המקרים המדווחים מתוך ומחוץ לעיר מראה ירידה דרסטית, ומגמה זו ממשיכה עד אשר "מוות אחר הצהריים" חוזר לשוק…
האביר הצעיר הציג את הממצאים שלו למפקד הפרשים קאיה בתקווה לקבל ממנו עצה כלשהי.
"מעניין, אבדוק את העניין." ענה קאיה, עם חיוך ערמומי על פניו.

סיפור 4

באופן כללי, קאיה הוא אדם שקל לדבר איתו ונחמד לנהל איתו שיחה. הנושא היחיד שלעולם לא תשמע אותו מדבר עליו הוא העבר שלו.
גם כאשר המפקד הגדול דרש ממנו מידע על הרקע שלו, קאיה רקד סביב הנושא ונתן אך ורק תשובות עמומות ללא פרטים.
"בשעות אחר הצהריים, באזור סוף הקיץ שלפני עשר שנים, אבי ואני עברנו ליד יקב הזריחה."
"'אני הולך לקטוף לנו כמה ענבים לדרך,' הוא אמר, אבל הוא מעולם לא חזר."
"אם מר קרפוס לא היה לוקח אותי, ספק שהייתי שורד את הסערה באותו לילה."
התיאור העובדתי הזה טומן בחובו שקר זהיר. קאיה מעולם לא סיפר את האמת בנוגע למה שקרה באותו אחר הצהריים:
"זו ההזדמנות שלך. אתה התקווה האחרונה שלנו."
אביו של קאיה לחץ על כתפיו הרזות של בנו בזמן שהוא דיבר, ונראה שהביט מבעד לקאיה לעבר מקום מרוחק מאוד. בצד השני של האופק שכנה ארץ מולדתם הרחוק חאנריאה.
קאיה לעולם לא ישכח את מראה התקווה והשנאה שבעיני אביו בשעה הוא הוציא מפיו את המילים הללו.

סיפור 5

תושבים רבים עוד זוכרים את שני הבחורים הבולטים ביותר במונדסטאדט בשנים האחרונות.
אחד מהם היה דילוק הנאה, לוחם חרב אלגנטי שתמיד החזיק בחיוך חמים ועמידה מלאת ביטחון.
השני הוא קאיה המשונה. עבור דילוק הוא היה חבר, תומך ומשענת, מוודא שהוא יעבור כל אתגר שהוא יתייצב מולו בהצלחה. הם היו כמעט כמו תאומים, יודעים את כוונותיו ומחשבותיו של השני מבלי לומר מילה, ומגנים על מונדסטאדט באור ובאפלה.
…עד אותו היום הגורלי, שכעת מושרש עמוק בזכרונו של קאיה, שבו השיירה שדילוק ליווה הותקפה בידי מפלצת ענקית.
זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בה קאיה נכשל בתפקידו.
עד שקאיה הגיע לדילוק, הכל כבר נגמר. הכוח שבו אביהם השתמש כדי לגרש בהצלחה א תהמפלצת נקם בו, ולקח את חיי אביהם.
גם קאיה וגם דילוק היו המומים ממה שראו, ואיבדו את שלוות הנפש שאביר אמור להחזיק בה.
"אפילו מישהו כמו מר קרפוס הוכנע בידי כוח כה מסוכן ומרושע…"
מחשבות אפלות ריצדו במוחו של קאיה, והוא פשוט חייך─
"העולם הזה באמת… מרתק."
כל זאת בשעה שאביהם נח מת בבריכת דמו שלו. זה היה הלילה בו דרכם של שני הבנים התפצלה.

רשימה

בין דפי הספר "הרפתקאותיו של אנג'לוס," אתה תמצא רשימה של שמות הכתובים על דף מנייר רשמי של אבירי פאבוניוס.
הוא מתעד באופן שיטתי את הפרטים בנוגע לשודדים בעיר, וכמו כן בנוגע לשכירי חרב וחברי אוגרי אוצרות ברמה בינונית ומעלה, בתיעוד מפורט המכיל שם, מעמיד, אזור פעילות ופרופיל אישי. כשנים עשר מהשמות מוקפים בעיגול, עם הערה בצד האומרת "אחרת, דברים היו יותר מדי משעממים."
אם תשאל על זה, התשובה של קאיה תהיה "כנראה שהשתכרתי והתחלתי לקשקש שטויות." תחושת הבטן שלך תאמר לך שקאיה נתן לך לראות את הרשימה הזאת בכוונה, אבל אין לך שום דרך להוכיח זאת.

חיזיון

גשם כבד ירד במונדסטאדט בלילה בו קאיה אלבריך קיבל את החיזיון שלו.
מוקדם יותר באותו היום, קרפוס ראגנווינדר החזיק בכוח של אשליה ─ רק כדי להפוך לקורבן שלה כאשר היא נקמה בו. במטרה לגאול את אביו מיגון בלתי נסבל, דילוק ראגווינדר לקח את חייו.
קאיה היה אחיו המאומץ של דילוק שתמיד היה לצדו, אבל באותו המאורע, קאיה לא לקח חלק ברגעים האחרונים שבין האב לבנו.
גשם הזלעפות שירד במונדסטאדט באותו הלילה נראה כסימן לצער השמימי על מותו של מר קרפוס.
היה בקאיה צד אותו הוא הסתיר משאר העולם: למעשה, הוא היה סוכן של חאנריאה, שהוצב במונדסטאדט במטרה לשרת את מטרותיהם. אביו היה זה שנטש אותו בארץ המשונה והלא-מוכרת הזאת כדי למלא את משימתו, ומר קרפוס והעיר של מונדסטאדט היו אלו שקיבלו אותו בזרועות פתוחות כאשר הם מצאו אותו.
אם חאנריאה ומונדסטאדט היו נלחמות האחת בשנייה, באיזה צד היה עליו לתמוך? למי הוא היה צריך להציע את תמיכתו: האם לאביו מלידה, שנטש אותו באכזריות? או שמא לאביו המאמץ, שאהב אותו וגידל אותו?
במשך זמן רב, קאיה התייסר בשאלות הקשות הללו, נקרע בין דרישות מנוגדות של חובה ונאמנות, והתייצב כנגד הבחירה הבלתי אפשרית שבין אמת לאושר.
אך עתה, מותו של קרפוס הפר את האיזון העדין הזה. הוא חש משוחרר, אך גם מלא אשם על תגובתו.
כבנו המאומץ, היה עליו להציל את קרפוס, אך הוא הגיע מאוחר מדי. כאחיו, היה עליו לחלוק את אבלו של דילוק, ולמרות זאת בשעה שאביהם שכב גוסס על הקרקע, הוא הסתייג מאחורי אחיו, תכנית עתיקה עוברת במוחו.
אכול אשמה, קאיה דפק על דלתו של דילוק. כאשר הגשם יורד, מסך הסודות נשטף לו, וכל השקרים מתגלים. קאיה סוף כל סוף התנקה.
הוא ציפה לכעסו של דילוק.
האחים שלפו את חרבותיהם, אך פעם כיוונו אותם אחד כנגד השני. קאיה הרגיש שזה היה העונש שלו על חיים שלמים של שקרים. אך כאשר שניהם הצליבו חרבות, קאיה התמלא בתחושה של כוח אלמנטלי גדול הפורץ בתוכו. במשך שנים, הוא שכן בצילו של אחיו ונמנע מלעמוד בדרכו. אבל עכשיו, לראשונה אי פעם, הוא התייצב מול אחיו כמי שהוא באמת.
קור מריר ואנרגיה אלמנטלית שברירית פרצו מקצה חרבו ופגשו ישירות בלהבות הצורבות של דילוק. העימות בין האש הארגמנית והקרח התכול יצרו משב רוח ששיתק את שניהם. היה זה הרגע הנורא בו החיזיון של קאיה הופיע.
מאז אותו היום, קאיה ודילוק הלכו לדרכיהם הנפרדות. הוא מעולם לא דיבר על כך, כפי שמעולם לא דיבר על מקור החיזיון שלו.
אף על פי שהייתה זו מזכרת מהקרב הקשה, והגמול שהוא הרוויח בתמורה לחשיפת האמת במלואה, קאיה ראה בו תזכורת נוקבת לכך שהוא מוכרח לחיות את שארית חייו תחת משא כבד של שקרים.