[סיפור] טארטאגליה

פרטי הדמות

למרות שהוא נמצא באחת העמדות הבכירות ביותר בפאטוי כחלק מאחד עשר המבשרים, צ'יילד נראה בדיוק כמו האיש הצעיר שהוא באמת. הוא זאב בעור כבש, כי תחת חזותו העליזה ומלאת הביטחון מסתתר אשף חרבות קטלני. הוא הצעיר ביותר מבין המבשרים, אבל אחד מהמסוכנים ביותר ביניהם. למרות זאת, נראה שצ'יילד לא מסתדר טוב כל כך עם האחרים. קודם כל כלוחם, יש לו כמה מחלוקות עם הארגון הזה שמלא ברמאות ובגידה.

סיפור 1

בתור המבשר הצעיר ביותר בתולדות הפאטוי, צ'יילד לא ממש כבול על ידי מוסכמות, ופועל על פי החוקים של עצמו. למרות שעמיתיו לא מקבלים את הזאב הבודד הזה טוב כל כך, וגם הוא חולק על שיטותיהם, ההתנהגות ה"אבירית" שלו מסתירה את העובדה שהוא אחראי למדי ופועל בקפדנות יתרה.

הוא אדם גאה שעומד במילתו. גם אם הוא מבטיח משהו הזוי לחלוטין, הוא לעולם לא יפר את הבטחתו. בין אם ההבטחה היא להשמיד את כל הדרקונים במאורותיהם, להעז ולהיכנס לשטח מסוכן ביותר, או להפיל טריטוריה של אציל… לא רק שהוא שומר על הבטחותיו, הוא גם עושה זאת בצורה מתוחכמת ובדיוק כירורגי. בתור החלוץ של המבשרים, צ'יילד תמיד מופיע בנקודות התורפה של מדינות האויב של סנז'נאיה, ומכה כאשר סכסוך קרוב להתפרץ.

סיפור 2

ישנם מיתוסים רבים בסנז'נאיה על כך שטארטאגליה נכנס לשדה הקרב כבר בגיל 14.
למרבה הפלא, כבר בגיל צעיר זה, נראה שהוא היה רוצח מיומן עם שליטה מלאה בכמה סוגים שונים של אומנויות לחימה. אבל מה שמפחיד יותר מיכולותיו זו התשוקה שלו לקרב. היהירות והשחצנות של צ'יילד נובעים מכך שהוא ליטש את עצמו בעזרת אינספור קרבות, ובעזרת ניסיון לחימה שאין כמוהו.
מצד שני, שאר המבשרים דואגים מכך שהאופי הקנטרני שלו נוטה להזמין צרות לא רצויות, ועל כן הם תמיד מנסים לשלוח אותו למשימות כמה שיותר רחוקות מסנז'נאיה, כדי שהם עצמם יוכלו להימנע מהריבים.
האדם הזה, באופן לא מובן, תמיד נמצא בעין הסערה, והחוויות הלא רגילות הללו הפכו אותו לשוויצר לא קטן שמתענג על שבחים מאחרים.
בניגוד לשאר המבשרים שמעדיפים לשמור על פרופיל נמוך, טארטאגליה ילך לעתים קרובות לצפות במופעים ציבוריים, כשמדי פעם הוא הופך להיות חלק מהמופע בעצמו.

סיפור 3

דיג קרח הוא אחד התחביבים האהובים על טארטאגליה מאז ילדותו. בימים ההם, הוא לא היה "טארטאגליה" ולא "צ'יילד", כפי שהפאטוי קוראים לו, אלא אייג'קס. שם זה ניתן לו על ידי אביו על שם גיבור מאיזו מעשיה. הוא ואביו היו חוצבים חורים באגמים הקפואים, יושבים לידם ומטפלים בחוטי הדיג שלהם.
זו לא הייתה משימה פשוטה, ולפעמים לקח להם בוקר שלם לבצע אותה.
אבל בין אם זו הייתה החציבה בקרח או ההמתנה הארוכה בין התפיסות, כל הזמן ליוו אותו סיפורי ההרפתקאות הבלתי נגמרים של אביו.
היו אלו סיפורי ההרפתקאות של אביו כשהיה צעיר, והם הפכו בסתר לעתיד שטארטאגליה ייחל לעצמו. אז הוא הקשיב היטב, ושם את עצמו בנעלי הדמות הראשית של הסיפורים הללו, שקוע בהם לחלוטין גם כשחיכו לדג שיתפוס את הפיתיון.
גם אחרי שעזב את ביתו, אייג'קס שנודע לאחר מכן כ"צ'יילד" טארטאגליה, שמר על התחביב הזה שלו.
הסיפורים מימים עברו כבר לא מלווים אותו, ועל כן דייג הפך להיות הזדמנות בשבילו להתאמן – לשפר את הסיבולת שלו ולהרהר על טכניקות לחימה.
בעקבות המדיטציות הארוכות שעשה על מנת להשחיז את מיומנויותיו, השאלה האם הוא הצליח לתפוס משהו או לא הפכה להיות לא רלוונטית.

סיפור 4

בניגוד למה ששאר העולם חושב, טארטאגליה לא נולד עם יכולות לחימה יוצאות דופן.
אולם, הוא לעולם לא ידבר עם אף אחד על הפגישה הגורלית והמשמעותית שלו…
כשהיה בן 14, הוא ברח מחייו המונוטוניים בביתו עם חרב קצרה ותיק לחם בלבד.
בן ה-14 הזה הלך לאיבוד ביער מושלג.
כאשר רדפו אחריו דובים וזאבים, הוא איבד אחיזה ברגליו ונפל אל סדק חסר תחתית בפני השטח של הארץ.
שם, הוא חזה באינספור אפשרויות של עולם עתיק. שם, הוא פגש נושאת חרב מסתורית
או שאולי אפשר להגיד שהמימד האפל הזה חש בתשוקתו הבוערת בליבו של הנער הזה.
האפלה הזו היא משהו שהמבשר צ'יילד לעולם לא יוכל עוד להתעמק בה.
בשלושת החודשים הללו, נושאת החרב לימדה את טארטאגליה לעבור דרך האביס באין מפריע. מעבר לכך, בעקבות טבעו של אייג'קס, היא טיפחה את יכולותיו להצית הרס אינסופי.
איש לא ידע מה קרה בחשיכה ההיא במשך שלושת החודשים הללו, ואייג'קס לעולם לא ידבר על כך. כשאמו ואחיותיו המודאגות סוף כל סוף מצאו אותו ביער ההוא, עברו רק שלושה ימים בעולם הזה.
וכך הרפתקאתו הראשונה של אייג'קס נגמרה, יחד עם החרב הקצרה והחלודה בידו.
הרגע הזה סימן את סוף נעוריו ותחילת ימיו כלוחם.

סיפור 5

עד שחזר לביתו, הנער הצעיר כבר לא היה אותו הדבר.
הוא כבר לא היה פחדן או הססן, אלא קל דעת ובעל ביטחון. הוא התנהג כאילו העולם סובב סביבו, וכאילו כל קרב מתקיים למענו.
קונפליקט בדרך כלל מביא לשינוי, והשינוי הגחמני והבלתי צפוי הזה משך את אייג'קס כמו קליידוסקופ מסתובב.
בעיני אביו, הילד השלישי הזה שהוא תמיד היה כל כך מודאג לגביו, השתנה לרעה. הוא הביא הרבה הרס לא רצוי לכפר חוף הים של מוריה-פיסוק.
כנראה שנכון יותר להגיד שאייג'קס הפך למגנט סכסוכים, מכיוון שלא משנה לאן הלך, קרבות ומריבות עקבו אחריו – והוא התענג על כך.
בסופו של דבר, לאחר קטטה רצינית שנדרשו מאמצים רבים וכמה מכות חמורות שהתפספסו כדי להשקיט אותה, לאביו לא הייתה ברירה אלא למסור את בנו היקר לגיוס החובה של הפאטוי.
הוא קיווה שהאימונים הצבאיים הקשוחים של הפאטוי ילטשו את המזג של בנו, אבל מצא את עצמו צופה בילד מביס בקלות גדודים חמושים מכף רגל ועד ראש.
זו הייתה אכזבה גדולה לאביו, אולם זה תפס את תשומת ליבו של פולצ'ינלה, המבשר החמישי.
הוא נדהם מכוחו האדיר של אייג'קס, והעובדה שהוא הפך לעין הסערה של מחלוקות בקביעות סקרנה אותו. פולצ'ינלה גייס את אייג'קס לפאטוי תחת האמתלה של מתן עונש, והורה לו להתחיל מהתחתית ולקחת על עצמו את האחריות לשרת את המלכה.
תשוקתו שלא יודעת שובע לכיבוש תסופק על ידי לחימה עבור הפאטוי, והאגו שלו שתמיד גדל זולל את ההתלהבות שלו מלנצח אויבים רבי עצמה.
עד שלבסוף, אייג'קס נבחר להיות אחר ממבשרי הפאטוי, עטה על עצמו את הזהות "צ'יילד" טארטאגליה והפך להיות אחד האנשים החזקים ביותר בסנז'נאיה.
אבל להפוך לטארטאגליה היה רחוק ממטרתו הסופית. בשביל מישהו שמחפש לכבוש את העולם, זהו רק צעד קטן במסעו.

מכתביו של טארטאגליה הביתה

"אחותי היקרה, האם שלומך טוב בבית? כאב הראש של הזקן השתפר?
בבקשה תמסרי ד"ש להורינו ואחינו.
שלחתי קצת מתרופה שנקראת "צינת רוח" מנמל ליואה. היא מאוד יעילה, וכנראה תעזור לו לא להתלונן לזמן מה. היא אמורה להגיע אליכם בעוד כמה ימים.

חוץ מהעניין עם אבא שלנו, כמובן שלא שכחתי לגבי מתנות בשביל כולכם.

המכתב הזה אמור להגיע עם שני עפיפונים מליואה, תוף רעשן, שתי בובות חרסינה מאינאזומה וארגז מלא בממתקים שונים.

ובבקשה תגידו לאנטון שהתושבים של ליואה הם בסך הכל אנשים רגילים ומשעממים כמונו.

הם לא עשויים מאבנים, והם אפילו לא אוכלים אבנים.

אל תפחדי בשבילי, טוניה, והימנעי מלעשות צרות למשפחה. אני אגיע הביתה בקרוב. כשאתפוס את שבעת הכוכבים של ליואה ואזרוק אותם לרגלי הוד מעלתה המלכה, אעלה על הספינה הראשונה הביתה, בדיוק כפי שהבטחתי – ואת יודעת שאני תמיד מקיים את ההבטחות שלי.

שלך באמונה, אבירך הנאמן."

אשליה

האשליה של טארטאגליה היא תגית הכבוד הישנה שלו, וההוכחה לכוחו.
הוא עדיין זוכר בבהירות רבה את היום בו הוא קיבל את האשליה שלו והפך להיות אחד מהמבשרים.
כאשר עמד לפני המלכה הקרה והקשוחה, פדרלינו, הפאטוי הראשון, שם עליו את דרגה זו באופן אישי.
זה היה הפרס שלו על כך ששחט חיות נוראיות רבות, ומזכרת לקרבות הרבים שלו. אבל לא זה מה ששימח את טארטאגליה, מכיוון שכבוד הוא פרס מובן מאליו עבור לוחם. הוא גם לא התייחס למבטים המוזרים ש"שותפיו" החדשים נעצו בו, מכיוון שלדעותיהם של אחרים לא הייתה משמעות עבורו.
רק מראה המלכה על כס המלכות הנשגב שלה מילא את ליבו של האיש הצעיר בכבוד והערצה. לא רק כי היא פתחה עבורו אפשרות למצוא שפע של קרבות, אלא גם בגלל האופן בו הסתכלה עליו. מבטה היה קר אך טהור, מתנשא אך חד.
היא לא הייתה רק מלכת הקריו הקדושה, אלא לוחמת אמיתית.
על כן צ'יילד, אשר קיבל את האשליה שלו, נשא שבועת אמונים למלכה האחת והיחידה של סנז'נאיה.