[סיפור] דילוק

"לפעמים, חיים יכולים להשתנות בן רגע."

פרטי הדמות

בתור עיר השירה והיין, תעשיית האלכוהול של מונדסטאדט ידועה בכל רחבי טייבאת.
כבעלים של יקב הזריחה, דילוק למעשה אחראי על התעשייה הזאת. זאת אומרת שבין אצבעותיו עוברים זרם עצום של רווחים ורשת מידע שלמה המורכבת מרכילויות לקוחות המסבאה.
באופן כלשהו, הוא המלך הלא-מוכתר של מונדסטאדט.

סיפור 1

ניחוח היין תמיד מרחף באוויר של מונדסטאדט.
אם מישהו היה עוקב אחר הריח הזה עד למקור, הוא היה מגיע בסוף ליקב הזריחה של דילוק.
שלט עץ מכריז בגאווה את שם היקב, ומתחתיו כתוב המוטו של היקב: "לזרוח באמת."
הרוב מפרשים שהכוונה היא שהיינות מתבשלים לטעם אחיד, בעזרת שיטות ארוכות-משך ומנה בריאה של אופטימיות שמשית שהזריחה מביאה איתה. לעומתם, אבירי פאבוניוס המעשיים יותר נזכרים בהיסטוריה הארוכה של התמיכה ההדדית בין היקב והעיר.
היקב עורך חגיגות מפעם לפעם. לאירועים הללו באים בדרך קבע אבות נלהבים, כמהים להציג את בנותיהם הנפלאות בפני אדון היקב הרווק והצעיר.
כל זה מבדר במיוחד את האורחים האחרים, שצופים ומעירים בלעג: "אנחנו מעדיפים שאדון דילוק יישאר נשוי ליקב, בהתחשב בכמה שהיין פה טוב!"
דילוק מתמודד באופן מושלם עם כל מצב, לא משנה מי או מה עומד בדרכו. דילוק הוא בחור צעיר ומצוין מכל בחינה אפשרית.

סיפור 2

דילוק נמנע מלדבר על העבר.
"אילו רק דילוק עדיין היה חלק מהאבירים…" אחרי כמה כוסות, אבירים ותיקים יאמרו את המילים האלו בליווי אנחה.
הם מתייחסים לאירועים שקרו לפני זמן רב, עוד כשאביו של דילוק, אדון קרפוס, היה הבעלים של היקב. משאלתו של אדון קרפוס לבנו הייתה שהוא יהפוך לאביר המוערך ביותר ויגן על מונדסטאדט, עיר החופש.
ולפי משאלת אביו, דילוק התאמן ללא הרף כדי לעשות עצמו ראוי לשאת את השם ראגווינדר. כמובן, הוא עבר בהצלחה את המבחנים של אבירי פאבוניוס, נשבע את השבועה להגן על מונדסטאדט, ונמנה על שורותיהם. עד מהרה, הוא קיבל קידום מוקדם אשר הפך אותו למפקד הפרשים הצעיר ביותר אי פעם.
עם המשימות והסיורים שלו, תושבי מונדסטאדט לאט לאט התחילו להכיר את מפקד הפרשים הצעיר והנלהב הזה.
לא משנה מה ידרשו ממנו המשימות, הוא תמיד ישמור על קור הרוח והתשוקה שלו. לא משנה כמה גדול יהיה האתגר לפניו, אומץ הלב חסר הגבולות שלו תמיד ינחה אותו לחזית. השבחים שהוא קיבל מאחיו לנשק ומהאזרחים דרבנו אותו קדימה.
אבל השבח שהוא ייקר יותר מכל היה "עבודה טובה. זה הבן שלי." מילותיו של אביו הבעירו את האש בתוך לבו ושמשו כתמריץ הגדול ביותר שלו.
האמונה שלו הייתה אש יוקדת שבערה בעוצמה ובאור בתוכו.
דילוק היה כה צעיר אז.

סיפור 3

"לפעמים, חיים יכולים להשתנות בן רגע."
היום בו קרפוס אמר את המילים הללו לדילוק התברר כיומו האחרון כאביר פאבוניוס.
באותו היום, מפלצת איומה תקפה את שיירת משא שהוא ואביו ליוו.
לא היה לדילוק זמן לקרוא לעזרה. המפלצת הייתה חזקה מכל אויב שמפקד הפרשים הצעיר התעמת מולו בעבר, והכריעה אותו.
דילוק מעולם לא היה יכול להעלות בדעתו שהקרב יסתיים כפי שהוא הסתיים: אביו, אשר נדחה מלהתקבל לאבירים ואף נודה בידי האלים, הביס את המפלצת בעזרת כוח מרושע ואינו ידוע─ אשר התנקם בו ופגע אנושות בקרפוס עצמו. קרפוס מת מעט אחר כך בזרועות בנו. בלב כבד, דילוק חזר למטה האבירים, רק כדי לקבל פקודה בלתי נתפשת מהמפקח אירוץ': "הסתר את האמת."

אירוץ' התעקש על כך שהתקרית תוצג כתאונה מצערת במטרה לשמר את התדמית של אבירי פאבוניוס בעיני הציבור.

דילוק הרגיש זעם טהור על הבקשה הזאת עד כדי כך שהוא חשב שאין אפילו טעם לנסות להתווכח. אביו של דילוק אמר לו פעם שהעולם אף פעם לא יפנה את הגב לאנשי האמונה. אבל עכשיו, אבירי פאבוניוס רמסו את האמונה שלו כאילו לא הייתה דבר. הוא לא היה יכול שלא לתהיות: מה חשב אביו על האמונה ברגעיו האחרונים?
דילוק פרש מהאבירים באותו היום והשאיר הכל מאחור, כולל את החיזיון שלו. הוא נשבע לנקום את מות אביו, ולמצוא את המקור של הכוח המסתורי שעלה לאביו בחייו.

סיפור 4

אחריו שדילוק פרש והשליך את החיזיון שלו, הוא מסר את ניהול יקב הזריחה לראש המשרתות ועזב בזאת את מונדסטאדט. דילוק נדד ברחבי שבע המדינות של טייבאת בחיפוש אחר האמת. כל הרמזים הנחו אותו לעבר ארגון אחד מפלצתי: הפאטוי. הוא גילה שהם יצרו חיקויים של חיזיונות בחשאי, וקראו להם "אשליות." אשליה יכולה להעצים את הכוח של המשתמש אל הקצה, אך נושאת את הסיכון להתנקם במשתמש. זה היה הגורם למותו של אביו.
האם ייתכן היה שאביו השיג חפץ טמא שכזה למען מטרה טובה? דילוק ידע שהוא כנראה לעולם לא ידע את האמת במלואה, אך זה מעולם לא עצר אותו מלרדוף אחריה. כמו נץ שועט בפרא, הוא היה ממוקד בציד שלו אחר האמת. הוא המשיך ללא הרף, מצולק אך נחוש בדעתו, כמו טורנדו לוהט שבוער דרך ערפל כבד של תעלומות.

מנהיגי הפאטוי, האחד-עשר, השגיחו על התקדמותו של דילוק מהצללים. העוז בו הוא הפיל מספר מבצרי פאטוי תפס את תשומת לבם, והכריח אותם לפעול. דילוק חמק בקושי ממוות בידי האחד-עשר הודות למשגיח צד-שלישי מהצפון, שהיה חלק מרשת מודיעין תת-קרקעית רחבה. המשגיח טען שהוא צופה בדילוק כבר זמן מה ואישר את שיטות הפעולה שלו. לאחר המפגש הקרוב שלו עם המוות, דילוק עשה חשבון נפש ארוך בהסתכלות על העבר שלו ועל הכעס שהוא נשא בקרבו במשך זמן כה רב. לאחר שהכיר בגבול יכולתו, הוא החליט להצטרף לאותה רשת מודיעין תת-קרקעית.

ממש כמו שהצטרף לראשונה לאבירי פאבוניוס, דילוק הקדיש את כל כולו לעבודה. כישרונותיו ויכולותיו גרמו לו עד מהרה לעלות בדרגות עד שהגיע למעגל העליון של הרשת. הרשת הייתה בנויה ממתנדבים, והרבה מחבריה ויתרו מרצון על מעמדם ותפקידם הקודם כדי להצטרף. חלקם אפילו נטשו את שמותיהם. האם לעבוד לצד חברי הצוות החדשים הללו יכול לשחזר סופסוף את האמונה שהוא כה נתלה בה בעבר? האמונה שהושמדה כליל על ידי האירועים שסביב מותו של אביו?

סיפור 5

"לזרוח באמת."
הרקע מאחורי המוטו הזה נתון לוויכוח, אבל עבור דילוק יש לו משמעות אחת, פשוטה וברורה.
"הרשע אינו יכול להתחמק מעונש.
אף פעם אל תתרצה מבינוניות.
אף פעם אל תשכח שהזריחה יום אחד תגיע."

המסע הבודד של דילוק המשיך שלוש שנים.
בשנה הרביעית, דילוק חזר למונדסטאדט וירש את היקב המשפחתי, כעת כשהוא גבר צעיר.
במהלך ארבעת השנים הללו, אירוץ' סולק מאבירי פאבוניוס לאחר שהתגלה כבוגד, והמפקד הגדול וארקה יצא למשלחת, כשהוא משאיר את הגברת ג'ין בתפקיד המפקדת הגדולה בפועל.
החזרה של אדון יקב הזריחה הייתה אמורה להיות אירוע מטלטל עבור מונדסטאדט, אך באופן מוזר היה נראה שאיש לא שם לב.
הסיבה לכך? תושבי מונדסטאדט היו יותר מדי עסוקים בתהייה אחר התעלומה המסתורית הידועה בתור "השומר של מונדסטאדט".
כל שהיה ידוע בקשר לשומר עלום השם הוא שריח בערה היה מלווה את התעוררותו, והבזק של להבות אדומות היה מגלה את צלליתו ולו לשנייה באפלת הלילה, לפני שהיה נעלם בן רגע.

גופו המפלצות שהיו שורצות במונדסטאדט זה שנים כעת שוכבות באזורי הפרא… הגנבים המבוקשים ביותר לפתע הופיעו כשהם קשורים וחסומי-פה, תלויים מהרגליים ברחבת הפסל… כל אבירי פאבוניוס נשלחו כדי להתעמת, אחת ולתמיד, עם קוסם האביס שעמד מאחורי אינספור פשעים בעיר, אך הגיעו רק כדי לגלות שהוא כבר מת מזמן…
בעזרת שיחות מלאות יין, שמועות על השומר המסתורי נפוצו מהרה, והוא נודע בתור "גיבור הלילה האפל."
בציבור, נראה שדילוק התייחס לגיבור הזה בבוז, פניו מתעוותים בגועל בכל פעם ששמו היה מוזכר.
אלזר מגילדת היין של מונדסטאדט היה בין הבודדים שהיו יודעים, ופעם שאל את דילוק על כך: האם ההתנגדות שלו לאביר הלילה האפל זו רק הצגה, שמטרתה להסיט את עיני האבירים ממנו ולהגן על העצמאות שלו?"
אך דילוק רק זעף שוב, וענה בבוטות: "זה סתם שם מטופש."

סיידר התפוחים של יקב הזריחה

דילוק אולי מחזיק את כל תעשיית היין בכף ידו, אך הוא עצמו לא חובב גדול של יין.
לבקשתו של דילוק, יין הזריחה פיתח מספר משקאות נטולי אלכוהול, החלטה שנראה שהתקבלה באהדה מאת אלו במונדסטאדט שאינם יכולים לשתות אלכוהול אך בכל זאת רוצים לקחת חלק בתרבות השתייה.
אחד מהמשקאות נטולי האלכוהול הללו הוא חומץ סיידר התפוחים של מונדסטאדט, שהצלחתו מתחרה ביין שן-הארי מבחינת מכירות חודשיות.
יש החושבים שלדילוק יש סטנדרטים גבוהים מדי כשזה מגיע ליין, כך שלעולם לא תראה אותו שותה משקה בינוני שזמין לציבור הרחב. אחרים חושבים ששתיית יין בטח מזכירה לו את אביו, ולכן הוא לא מוכן לגעת בו.
כאשר הוא נשאל על הרגלי השתייה שלו, הוא עונה שאלכוהול פשוט מטשטש את החשיבה שלו, ולצרוך אותו יפגע בעבודה היומיומית שלו.
אבל מה שאנשים לא מבינים הוא: איזו מין עבודה יומיומית עושה אדון יקב, אם זה מצריך ממנו שלא לגעת לעולם בטיפת אלכוהול?

חיזיון

לקרפוס היו שתי חרטות בחייו: הראשונה היא שהוא מעולם לא הפך לאביר, והשנייה היא שהוא מעולם לא השיג חיזיון.
מהסיבה הזאת, ברגע בו דילוק קיבל את החיזיון שלו, הוא ראה בכך הכרה על ידי האלים בשאיפות המשותפות שלו ושל אביו ─ סוף כל סוף, הוא יוכל לגרום לאביו להתגאות.
רק שכמה שנים אחר כך, אביו מת באותו יום אפל וקודר. התקוות והחלומות שבערו בעוז בחיזיון של דילוק כבו בגשם השוטף שירד באותו הלילה. לא משנה כמה ישר וטוב לב אדם יהיה, המוות יבוא אליו ללא אזהרה מוקדמת. האם זה המקום בו סיפור הצדק נגמר? פשוט כך?
היה נראה לו שהחיזיון והמעמד שלו כאביר שניהם היו חסרי תועלת בלאפשר לו להגן על היקר לו מכל. היה זה הזמן להשליך את שניהם, כך החליט.
כשהוא הכיר בחוסר כוחו, החיזיון הפך ללא יותר מנטל, אשר לא תרם יותר מאשליה. תארים ריקים לא עניינו אותו. הוא רדף אחר להבות יוקדות שיבערו בבוהק יותר מכל דבר אחר, בנחישות שלא ניתן לערער. רק נחישות מוצקה יכולה להניע את מחפש האמת קדימה, ורק להבות יוקדות יכולות לנצח את הקרח שמקפיא את יד הצדק.
ביום בו דילוק חזר למונדסאדט, הוא לקח את החיזיון שלו מחדש. האירועים של השנים שלו הרחק טיהרו ממנו את חוסר הבגרות הילדותית שלו, והפכו אותו לגיבור שמוכן לשאת את צוואת אביו מחדש. בכל לילה, הוא נלחם עבור מונדסטאדט.
הוא לא מדבר על העבר. אבל הוא גם לא מכחיש את העבר. עבור האבודים, חיזיון הוא אולי אלומת האור שניתנת מאת האלים כדי לעזור להם למצוא את דרכם. אבל לאלו בעלי הנחישות, חיזיון הוא פשוט הרחבה של הכוח שלהם, מנתב של כוח הרצון שלהם, קורבן לחוויות שעיצבו אותם, ועדות לסיפור חייהם עד כה.