[סיפור] ז'ונגלי

"הוא אשר מפר את מילותיו שלו, יישא בזעמו של הסלע."

פרטי הדמות

על פי המנהגים המסורתיים של ליואה, חשיבות "קבלת המואר" ו"שילוח מואר" שווה היא.

בכל הקשור בארגון לוויות, אין שני לבית הלוויות וונגשנג אשר מתעסקים בתחום זה 77 דורות. עם זאת, הו טאו, הבעלים הנוכחי של בית הלוויות וונגשנג, מתמקדת בעיקר באומנות שילוח בני תמותה לדרכם האחרונה.
כאשר מדובר בטקסים השונים הכרוכים בשילוח של מואר, הו טאו בדרך כלל מבקשת את עזרתו של חבר שמתעסק פחות או יותר באותו התחום. שמו הוא ז'ונגלי.
המוארים מהלכים בליואה זה אלפי שנים, אך רק מתי מספר זכו להתעלות בשלושת אלפי השנים האחרונות, כך שכל הנוגע למסורות הללו קיים כעת רק בספרים. אלו אינם דברים שסביר שאדם יחזה בהם פעמיים במהלך חייו.
אפילו לא הגדולים והמשכילים ביותר שבחוקרים או במלומדים של ליואה מסוגלים למצוא פסול בטקסים של בית הלוויות וונגשנג. הכל מוכרח להיות מושלם, החל מהתלבושות, הזמן, המקום, הפריטים, מזג האוויר, המועד המשוער, סדר גודל הקהל, גובהו, התמחותו ואף גילו של הקהל. דבר לא יכול להתפספס.
כאשר אנשים מתארים את ז'ונגלי כ"היסטוריה חיה", הוא בתגובה לרוב רק מחייך ונאנח.
"פשוט… יש לי זיכרון טוב."

סיפור 1

בליואה, אם אדם נצמד מאוד לפרטים, ומפגין ביקורתיות בלתי נשלטת שעל פיה הוא שופט דברים מסוימים, הוא מכונה "קפדן."
למען האמת, כל אחד הוא "קפדן" בדבר כזה או אחר. ישנם אנשים ששונאים אוכל חריף, אחרים אינם אוכלים דגים, ויש את אלו שירצו את הטופו שלהם מתוק…
אבל כאשר מדובר בז'ונגלי, הוא קפדן בנוגע לכל דבר. הוא מוכרח לנכוח בהצגות של המופיעים הדגולים ביותר, להסתובב בין ציפורי השיר המפוארות ביותר, והוא חייב ללכת לתוך המטבח באופן אישי כדי להורות לטבחים את היחס הנדרש בין הצדפים לדג על מנת ליצור את מנת "ביצת הירח המלא" האותנטית ביותר.
ז'וגלי מומחה במספר רב של תחומים: יהיה זה אופנה או צרכי היומיום, יין או חטיפים, סוגי תה או תבלינים, פרחים או בעלי חיים, והוא אף ייקח חלק פעיל בדיון הנוגע למסחר, מדינה או קשרים בינלאומיים.
אבל הוא תמיד יספק לך רק ידע כללי מיותר, מכיוון שהוא נהנה לחלוק נושאים כה מעניינים איתך.

סיפור 2

כאשר אתה קונה דבר מה, נסה להוריד את המחיר.
זה כלל ידוע בקרב אנשי ליואה. לא משנה כמה ישבחו ויהללו בעלי החנויות את מוצריהם, לא משנה כמה ערך היסטורי או תרבותי יש להם, תמיד יש למחיר לאן להתגמש. חצי מהמחיר הנקוב זה מקום טוב להתחיל בו.
אך כאשר ז'ונגלי משלם (או ליתר דיוק, קורא למישהו אחר לשלם במקומו), הוא לעולם אינו מסתכל על תווית המחיר. כל עוד תפס הדבר את עינו, ז'ונגלי ישלם כמה שהבעלים יבקש.
כמובן, הוא אפילו יקנה במחיר מופקע מפעם לפעם.
אבל מסיבה כלשהי, ז'ונגלי תמיד שוכח להביא כסף.
בשביל רכישות קטנות, הוא תמיד מוצא חברים שיעזרו לו, ואף עסקאות גדולות הוא מצליח איכשהו למצוא דרך לסגור.
עבור הסוחרים אשר מתגאים בינם לבין עצמם בכוח החנופה שלהם, ז'ונגלי הוא אדם בעל נטיות משונות: מצד אחד מדובר באדם בעל ידע רב בכל הקשור לערך הכסף והכלכלה, ואף בעל הבנה בסבל בני האדם. אך עם זאת, נראה שהוא אינו מבין שעוני הוא חלק מהמצבים האנושיים.
או שאולי נכון יותר לומר שהוא אינו יכול לדמיין את עצמו בתור עני.
כיצד אדם שכזה לא מת ברעב עד היום?

אזהרת ספוילרים מנקודה זו ואילך.
רצוי לא לקרוא לפני השלמת המשימה "A New Star Approaches"


סיפור 3

לא ייתכן שז'ונגלי ימות ברעב.
דאגות כאלו של רווח והפסד הינן מתחת לתשומת לבו. שבע האומות והעולם עצמו אלו הדברים אליהם מאמציו מופנים. שהרי כשמדובר בעושר… הוא התגלמות העושר עצמו.
הוא מוראקס, מלך האדמה אשר מושל בליואה, ושליט האדמה משבעת השליטים. כל הכסף אשר מתגלגל ברחבי טייבאת, מורה, נקרא על שמו.
כאשר הלילה נופל, וליואה ההומה מתחילה להירדם, הוא לעתים עומד על ראש ההרים הרמים ומשקיף על פני העיר הזאת, אשר הוא יצר במו ידיו.
לאנשי ליואה, למלך האדמה ישנם מספר תארים שמימיים.
כאשר הוא ייסד את חוקי ליואה בעוצמתו האלוהית, הוא נקרא אל החוזים. כאשר הוא הטביע את המורה הראשון וחישל את ליואה במלאכת המסחר, הסוחרים כינו אותו אל המסחר.
הוא חי אינספור שנים והוא הזקן מבין השבעה, על כן חוקרי ההיסטוריה קוראים לו אל ההיסטוריה.
לפני אלפי שנים, אבותיהם הקדמונים של תושבי נמל ליואה הכו אבנים יחד כדי ליצור אש והשתמשו בערימת אבנים כדי ליצור תנור. הברכות הללו אשר הוענקו מיסוד האדמה הובילו לכך שאל האדמה קיבל את הכינוי אל התנור.
אנשים מרחבי ארצות אחרות קוראים לו מוראקס, אם כי אנשי ליואה מעדיפים את הכינוי מלך האדמה.
אך בלב שוחרי ההצגות והילדים, הצד הבימתי של מוראקס, כמגן כובש-הכל של ליואה – אל המלחמה – הוא המרתק ביותר.
המעדנים אותם גילה מלך האדמה כאשר הלך לאיבוד ברחובות, הלוחיות עליהן נחרט כתב ידו, האופרה המפורסמת שהוא כיכב בה בעבר, כאשר גילם תפקיד של לוחם…
המון מהסיפורים והמעשיות של ליואה, כאשר נחקרים היטב, הם למעשה סיפורים של אנשים אשר זכו לביקור מהאל שלהם בנקודה מסוימת – ותושבי ליואה אכן גאים בהיסטוריה שכזאת.

סיפור 4

בתור המייסד של נמל ליואה, "חוזים" הם הדבר החשוב ביותר עבור מוראקס.
החל מחילופי ממון והסכמי סוחרים וכלה בחוקים העתיקים שמוראקס עצמו קבע, לא קיים חלק בעיר שאינו קשור ב"חוזים."
עבור הסוחרים, "חוזים" הם הערך החשוב ביותר שהם כפופים אליו: מועדי פירעון, קבלות, יעדי משלוח… רק סדר נוקשה ויציב יכול לתחזק מסחר פעיל, שהוא עצמו הוא עצם חיותו של נמל ליואה.
ועל כן הקישינג מענישים את אלו שמפרים את החוקים ללא הרף, לא רק כדי לאכוף את החוקים השמימיים של מוראקס, אלא גם לאפשר לליואה להמשיך בתפקוד בריא.
במשך אלפי שנים, כל דור של הקישינג של ליואה הוסיף מפרשנותו לחוק, כולל תיקונים קטנים במטרה לסתום פרצות שנמצאו בחוקים. כל פרצה שנותרה סמויה מעיניהם נתפסה בקרב הסוחרים כ"מותר כל עוד לא תוקן", והם ניצלו היטב את החורים הללו עד אשר הם נסתמו בידי הקישינג של ליואה.
עם משחק החתול-עכבר הזה, הספר שנכתב להכיל את התיקונים המדוברים הגיע כבר לעובי של 279 עמודים.
האדם שאחראי לתחזק את הספר הזה, הטיאנקואן נינגואנג, קיבלה בחשאי (וגם באופן משעשע) את התואר "החייטת של ליואה", כאות הוכרה למהירות שבה היא מתקנת את החוקים הללו, ועל חדות העין שלה.
אך לא משנה כמה מורכבים או סבוכים יהיו חוקי בני האדם, ישנו חוק אחד שיעמוד מעל כל האחרים בעיניו של מלך האדמה.
"הוא אשר מפר את מילותיו שלו, יישא בזעמו של הסלע."

סיפור 5

מלך האדמה, העתיק שבין השבעה, חי כבר יותר מדי זמן. מלך האדמה עוד זוכר את הרגע בו השליט האחרון התיישב על כיסאו האלוהי, ובכך סיים את מלחמת השליטים ואת עידן מלחמות האלים. השבעה אמנם מפולגים מאוד ומפוזרים ברחבי העולם, אבל כולם נושאים את עול הדרכת האנושות.
ככל שהזמן חלף, רוב תארי השבעה החליפו ידיים, ולא נותר אף אחד מהשבעה הראשונים מלבד מלך האדמה.
השני בזקנתו היה ברבאטוס הקליל, שליט הרוח.
כאשר ברבאטוס הגיע לראשונה לליואה, מלך האדמה האמין שחברו נתקל במשבר נורא כחלק מעבודתו, ובא לבקש את עזרתו.
לכן כאשר ברבאטוס נחת במשב הרוח, שליט האדמה כבר הכין את עצמו לקבל את האל השכן ולהעניק לו כל עזרה שהוא יזדקק לה. אך כאשר הוא הביט בו, שליט הרוח רק השליך לעברו בקבוק יין.
"הנה קצת יין ממונדסטאט. אכפת לך לטעום?" לנטוש את עבודתך רק בכדי למסור בקבוק יין בודד – זה לא יעלה על הדעת!
ובכל זאת שליט הרוח המשיך לבוא לבקר, לחקור את נמל ליואה, כשפיו מלא בשאלות משונות. שאלותיו של שליט הרוח היו חסרי גבולות בדיוק כמו היין שבידיו.
ומאז ואילך, ראשוני השבעה היו נאספים לעתים בליואה. מלך האדמה עוד זוכר את טעם היינות ההם.
העולם השתנה מאוד מאז, וכל מה שהיה מוכר בעבר התמוגג לזיכרון. כיסאות השבעה השתנו שוב ושוב, עד שחמישה מתוך השבעה כבר אינם היו עוד.
מלאכת הדרכת האנושות אינה מכובדת יותר בידי השליטים החדשים.
אף הסלעים הקשים ביותר ייסדקו לאחר שלושת אלפים שנים.
הרוח אינה תשוב עוד.
ביום סגרירי אחד, השליט העתיק התהלך בנמל ליואה, ושמע במקרה סוחר שאומר לאחד מעובדיו, "סיימת את התפקיד שלך, לך לישון."
זמן רב הוא עמד בין ההמון ההומה.
"האם אני… סיימתי כבר את תפקידי?"

הם אשר עלו מן הים

במהלך מלחמת השליטים, כל פינה בטייבאת נפלה תחת אש המחלוקת. לא רק האלים נלחמו בינם לבין עצמם, אלא אף אינספור יצורים מרושעים ראו בזאת הזדמנות להרחיב את גבולם.
סוג אחד של יצורים כאלו גרם צרות ללא סוף לשליט האדמה, עוד לפני שהוא זכה בתואר ובמקומו בין השבעה.
ליצורים הגועליים האלו, אשר עלו מהמעמקים האפלים של תהום האוקיינוס, היה גוף רך, והם נשאו זרועות מהירות שהיו יכולות להחזיק בחיים אף לאחר שנכרתו, ואפילו להפריש נוזל עבה ומבחיל תוך כדי.
רק זה בלבד היה מספיק בכדי להפוך אותם למפלצתיים שביצורים, אך עוד לא היה זה קצה המפלצתיות שלהם.
מה שעשה אותם כה נוראיים היה גודלם הקטן, אשר אפשרי להם להשתחל לתוך פינות וסדקים קטנים במיוחד.
שום חלל לא היה צר מדי עבורם, לא לוחות עץ של שולחנות ולא כיסאות, לא משקופי חלונות ולא דלתות או כפלי וילונות, ואף לא ספרים או מברשות.
רבים האומללים אשר לפחות פעם אחת מתחו את ידם מבלי משים, רק כדי להשיב אותה במהרה כשהם צווחים צווחה מקפיאת דם כתגובה לדבר קר, דביק ולח, בזמן שאחד היצורים המתועבים הללו זוחלים במעלה זרועם, ומשאירים שביל נוצץ אחריהם…
לבקשתם של אנשי ליואה, מוראקס הסכים לחסל את היצורים הללו. אך לא היה ניתן להשמיד את טפילי העיר האלו כפי שמשמידים אויבים בשדה הקרב, בזימון סערת חניתות אבן אשר יכולה לנפץ את הארץ ולזעזע את האדמה…
ובכל זאת, היה הוא אל החוזים. הבטחתו הייתה חייבת להתקיים.
ועל כן הוא הלך ברחבי העיר מבית לבית כשכלא אבנים בידו, ולכד את היצורים הללו אחד אחד תחת סוגר ובריח לנצח…
המסע הערך של הדברת המזיקים לימד את מוראקס את המשמעות האמיתית של "הסרת העול."
המסע המגעיל במהותו, והריח של הנורא של הפרשות יצורי האוקיינוס הללו, השאיר רושם ארוך טווח על האל.
היום, אפילו כאשר הוא הולך תחת זהותו הבדויה כבן התמותה, ז'ונגלי, מוראקס שומר מרחק רב מפירות הים החיים והמתפתלים הללו.
…ובכן, חוץ מכאשר המנות שבהם פירות הים המדוברים נחתכו ונקצצו עד לשאול, כמו בטופו פירות ים. את אלו הוא יאכל בשמחה.

גנוסיס

לאחר שטקס הפרידה, בו שיחק ז'ונגלי גם את תפקיד הכוכב וגם את תפקיד הבמאי, הגיע לסיומו, מבשרת פאטוי בשם סניורה הופיעה לפניו.
על פי חוזה אשר נחתם מראש, היא באה על מנת לדרוש את הגנוסיס של שליט האדמה מוראקס.
בפני המטייל ושני מבשרי פאטוי, ז'ונגלי אישר את העובדה שהוא חתם חוזה עם שליטת הקרח. על פי מילותיו המדויקים, היה זה עבורו "החוזה האחרון אשר יסיים את כל החוזים."
ובכל זאת איך שלא תסתכל על זה, אובדן היכולת האלוהית להגן על ליואה הייתה מחיר גדול מדי לשלם.
אפילו בקרב בני התמותה, הבסיס של כל חוזה הוא "חלופה שוות ערך."
ובאשר לאל החוזים, אשר ייסד אינספור הסכמים כיוצאים באלו במהלך שנות חייו הרבות, חוזה חשוב כזה מוכרח היה להניב פירות.
כעת, שליט האדמה מסר את הגנוסיס שלו כחלק מהעסקה.
אז מה, אם כן, צריכה שליטת הקרח לשלם כדי להשוות את המאזניים?